הזכות לומר « הנני ! »

Des recueils de poèmes distribués aux soldats israéliens incitent au meurtre des Gazaouis
▻https://www.courrierinternational.com/article/conflit-des-recueils-de-poemes-distribues-aux-soldats-israeli

Dans une longue enquête publiée par Ha’Aretz, les journalistes Or Kashti et Gili Izikovich révèlent qu’Ofir Livius, directeur du Corps éducatif de Tsahal, un département censé former les soldats aux droits civiques et à l’éthique militaire, a décidé d’assurer le moral des troupes en commandant et en distribuant des recueils de poèmes hébreux datant de l’Antiquité, mais également des textes contemporains rédigés par des auteurs israéliens ultraorthodoxes ou ultranationalistes religieux.

Lire aussi : Conflit. Pillages et vandalisme à Gaza : les soldats israéliens rappelés à l’ordre

Le quotidien israélien explique que ces recueils de poésie, “publiés sous l’intitulé Hinneni [‘Me voici’], sont l’œuvre de Mashiv Haruach [‘Revivifier l’âme’]”, un groupe d’écrivains juifs israéliens dont les membres se sont donné pour mission d’établir “une continuité entre les textes hébreux d’exécration des Philistins et les conflits contemporains dans et autour de la bande de Gaza”.

Dans l’Antiquité, les Philistins, un peuple d’origine hellénique, contrôlaient un territoire s’étendant de Jaffa (au sud de l’actuelle Tel-Aviv) jusqu’au Sinaï en passant par Gaza, capitale de la “pentapole” philistine, dont les quatre autres villes étaient et sont toujours situées dans le territoire israélien actuel : Ashdod, Ashkelon, Gath et Ekron, un territoire désigné en hébreu sous le nom de “Plaine de Philistie” (Mishor Pleshet).

“Ô Gaza, nous mettrons le feu à tes murs”

“Après les massacres commis par le Hamas, l’association entre les Philistins de l’Antiquité et les Palestiniens contemporains (qui n’ont pourtant aucun rapport entre eux) a repris de la vigueur et est en passe d’imprégner toute la conscience collective israélienne et, évidemment, celle des soldats israéliens engagés sur le front gazaoui”, relève Ha’Aretz.

Lire aussi : Guerre à Gaza. Israël de plus en plus isolé sur la scène internationale

Compilés dans cinq volumes, de nombreux textes de Hinneni sont particulièrement édifiants, d’autant qu’ils bénéficient de l’imprimatur du chef d’état-major de l’armée israélienne, Herzl Halevi. Et Ha’Aretz de citer quelques exemples :

“Ô Gaza, nous mettrons le feu à tes murs et nous détruirons tes palais. […] Et si, dans le récit des souffrances de notre peuple, nous devions ajouter un nouveau paragraphe, tu éprouveras notre vengeance et paieras de chaque dent et de chaque cheveu. […] Nous briserons la nuque de chacun de tes enfants sur nos rochers. […] Nous noierons ton mal dans ton propre sang.”

présentation des recueils

הזכות לומר « הנני ! »
▻https://kenes-media.com/%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5-%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%A0%D7

https://kenes-media.com/wp-content/uploads/2024/01/2X9A5660-1.jpg

הזכות לומר “הנני!”
תאריך: ינואר 23,

החייל שכותב מתוך הטנק, שיר על זוגיות וגעגועים במלחמה ושיר שנולד מתוך רגשות אשמה כבדים של חייל בבסיס רעים. תא"ל אופיר לויוס (בית רימון), משורר בעצמו, יזם הוצאת אסופה של משוררים מגוייסים" למלחמה בשיתוף כתב העת לשירה יהודית-ישראלית “משיב הרוח”

בשנים האחרונות אני זוכה ללוות את קצין חינוך ראשי בצה"ל, גיבור ישראל תא"ל אופיר לויוס (בית רימון) בכתיבתו. (ה"שדכן" היה חברנו המשותף, הסופר אסף ענברי). הליווי לאיש הלוחם-חולם המיוחד הזה נעשה גם באופן פרטי וגם בעזרת “משיב הרוח”, כתב עת לשירה יהודית-ישראלית, אותו אני עורך, ככה שזכינו שאופיר יהיה חניך המחזור ה-20 של “מזמור”, כיתת השירה שלנו, אותה הנחיתי במהלך שנת תשפ"ג יחד עם המשוררת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי. 

הקשר בינינו חזק מאוד ונמשך כל הזמן, וכבר ביום שני ה-9 באוקטובר, דיברנו על האפשרויות של “משוררים-מגויסים” למלחמה, ואופיר זרק את הרעיון של אסופת-שירה. 

מהר מאוד עשינו אצלנו, במערכת “משיב הרוח”, חשיבה על זה, לצד פרויקטים נוספים של “גיוס-משוררים” לצרכים האזרחיים וגם הצבאיים שהציפו את השטח, וניסחנו והוצאנו קול-קורא דחוף ומוגבל בזמן, תחת הכותרת “על הזכות הגדולה לומר: הנני!”. 

מתוך רעם התותחים וגילוין של זוועות בלתי נתפסות, ולצידן אינספור גילויי גבורה, הקרבה והתמסרות, למול היחד הישראלי שנקרע בשנה שחלפה לגזרים והתאחה מחדש בבת אחת, בכאבים עצומים, הימים הנוראים והגדולים הללו הביאו אותנו לבקש להשיב את הרוח הישראלית הגדולה. להתמלא מחדש בערכי הרעות והערבות, באמונה בצדקת הדרך, במלחמה כתף אל כתף אל מול הקמים עלינו, הפעם מול גילויי רוע בלתי נתפס. אנחנו עם שיודע מלחמות ומאבקים ויודע גם לצמוח מתוכם. ב-75 שנות המדינה, מימיה הראשונים ממש, ליוותה השירה העברית את הקוממיות הישראלית, על אתגריה המורכבים. פעמים רבות הייתה זו רוח השירה שלא רק העניקה מילים לכאבים ולתקוות, אלא הייתה שם לפני הלוחמים, בפיהם ובליבם, בדרך אל הניצחון. 

לקול הקורא נענו מאות כותבות וכותבים, ובחשיבה מחודשת עם קח"ר והצוות הנפלא שלו, החלטנו שאין טעם להוציא עכשיו, תוך כדי הלחימה, גיליון אסופה מלאה ועבת כרס, ועדיף לערוך מתוך השירים שהגיעו ושעוד יגיעו גם מהשטח, מאזרחים ומחיילים, אסופות קטנות, להדפיס אותן פעם בשבועיים, וככה להפיץ אותן בין הלוחמים בשטח. 

ואכן כך היה: הצוות של מפקדת קצין חינוך ראשי (מקח"ר), שתוגבר גם בנשות ואנשי מילואים מוכשרים מאוד, התארגן יחד איתנו ותוך כמה ימים נערכה והודפסה אסופת “הנני” הראשונה, כאשר את השירים מלווים בדיאלוג חזק מאד צילומיו של זיו קורן (צלם העיתונות החשוב בארץ). עד כה, עומדים ביעדי התדירות שקבענו לעצמנו של פעם בשבועיים, הודפסו והופצו שש אסופות הנני! חלק מן השירים, מאלו ששלחו החיילים, מופיעים גם ב"דף השירה" של “הנני” שאנו עורכים בעיתון צה"ל “במחנה”, שהופיע בחודשים הללו מחדש, שבע שנים לאחר שנסגר. 

תגובות ראשוניות לזוועות 
כעורך של האסופות, אני מנסה למצוא קווים מחברים שקשורים גם ל’רוח העם" ולרוח הלחימה באותו הזמן. האסופה הראשונה הייתה בעיקר של אזרחיות ואזרחים, מכל הארץ, מכל הדורות וקשת ההשקפות, ומכיוון שהזדרזנו וגם תחמנו את הדד-ליין, החומר שהגיע היה בעיקר תגובות ראשוניות לזוועות ולטראומה הבלתי נתפסות של שמחת תורה, אבל כבר גם לרוח הגדולה, לגילויי הגבורה, ההקרבה וההתמסרות הבלתי נתפסים אף הם שהחלו להיוודע. הינה למשל שיר שבחרתי כי יפתח את שירי האסופה הראשונה, שנכתב בידי א’, קצין צעיר, איש צוות אויר מאחד מקיבוצי גוש עציון, שגויס מייד למלחמה: 

והעם/ א’, צוות אוויר 
וְזֹאת הַבְּרָכָה 
אֲשֶׁר בֵּרַךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו, בְּצֵאתָם לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים 
“נְבָרֶכְךָ, וְתִשְׁמְרֵנוּ 
נָאֵר פָּנֵינוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וִיחֻנֵּנוּ 
נִשָּׂא פָּנֵינוּ אֶל־עָל, וְנָשֵׂם שָׁלוֹם, 
עָלֵינוּ וְעַל כָּל עוֹלָמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם 
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְנוּ וַאֲשֶׁר בָּכִינוּ וַאֲשֶׁר אָהַבְנוּ 
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְׂרָאֵל, לְדוֹר דּוֹר” 

שיר מתוך הטנק 
באסופה השנייה החלטנו שהיא תוקדש כולה רק לשירים שהגיעו מחיילות וחיילים, בסדיר, קבע ומילואים, כולל מלוחמים שהיו כבר חלק מהמערכה ממש. הגיעו שירים חזקים מאוד מהמשורר הצעיר איתן דקל, מתוך הטנק שלו בקיבוץ בארי, ועוד שירים חזקים ומרגשים שנכתבו ותיעדו בזמן אמת את השחרור של קיבוצים ומושבים בעוטף, לצד שירים עדינים ונוגעים מאוד, כמו של אריה מישקין, רוית גרוסמן דוד ונתנאל אלינסון, שכתבו על זוגיות וגעגועים מתוך חוויות המלחמה. 

הינה למשל השיר הנהדר של נתנאל אלינסון, המוכר כאיש חינוך וידיעת הארץ, ממקימי המכינות הקד"צ בערבה ומי שחיבר את רב-המכר “קיצור תולדות הישראליות”, במה שהוא למעשה השיר הראשון שכתב ופרסם: 

שיחה מהמילואים / נתנאל אלינסון, לוחם במילואים בפלס"ר צנחנים, עזה 
– מָה שְׁלוֹמֵךְ אֲהוּבָה? 
– מַרְגִּישָׁה מְצֻיָּן! 
(נוֹשֶׁמֶת עָמֹק. מַסְתִּירָה אֶת הַכְּאֵב. 
כִּי יוֹדַעַת, 
אִם הוּא יַרְגִּישׁ שֶׁטּוֹב לָנוּ, יוּקַל לוֹ) 
– וּמָה שְׁלוֹמְךָ אָהוּב? 
– מַמָּשׁ טוֹב! 
(מְטַאֲטֵא אֶת אִי־הַוַּדָּאוּת. 
אִם הִיא יוֹדַעַת שֶׁטּוֹב לִי הִיא שְׂמֵחָה יוֹתֵר) 
כָּכָה שְׁנֵינוּ 
מְשַׁקְּרִים זֶה לָזוֹ 
מֵאַהֲבָה. 
הֲרֵי כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמִים 
שֶׁמֻּתָּר לְשַׁקֵּר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם 
וְעַכְשָׁו 
זְמַן מִלְחָמָה

https://kenes-media.com/wp-content/uploads/2024/01/2X9A8171.jpg

le lien vers les recueils successifs (site des IDF)
▻https://www.idf.il/156408

אסופות ״הנני״

et sur le site de l’association de poésie
(8 recueils à ce jour)

הִנֵּנִי - משיב הרוח
▻https://mashiv.org.il/here-i-am

https://mashiv.org.il/wp-content/uploads/2015/12/logo-mashiv.png

על הזכות הגדולה לומר: הִנֵּנִי!
לאסופות
לסרטונים
אסופות השירה ’הִנֵּנִי, מבית ’משיב הרוח’ ומקח"ר צה"ל

כבר בשבוע הראשון למאורעות, חברנו יחד: מפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל (מקח"ר) וכתב העת לשירה ’משיב הרוח’, להוצאת ’קול-קורא’ לאסופת שירה בימי מלחמה, בעקבות מאורעות שמחת-תורה תשפ"ד ומלחמת ’חרבות-ברזל’.

התותחים רועמים. זוועות מתגלות, ולצידן אינספור גילויי-גבורה. היחד הישראלי שנקרע השנה לגזרים מתאחה מחדש, בכאבים עצומים.
הימים הנוראים והגדולים הללו הביאו אותנו לבקש להשיב את הרוח הישראלית הגדולה. להתמלא מחדש בערכי הרעות והערבות, באמונה בצדקת-הדרך, במלחמה כתף-אל-כתף אל מול הקמים עלינו, הפעם מול גילויי רוע-בלתי-נתפס.

אנחנו עם שיודע מלחמות ומאבקים ויודע גם לצמוח מתוכם. ב-75 שנות המדינה, מימיה הראשונים ממש, ליוותה השירה העברית את הקוממיות הישראלית, על אתגריה המורכבים. פעמים רבות היתה זו רוח השירה שלא רק העניקה מילים לכאבים ולתקוות, אלא היתה שם לפני הלוחמים, בדרך אל הנצחון.

ל’קול-הקורא’ שהוצאנו נענו תוך ימים ספורים מאות כותבות וכותבים, וממשיכים להיענות, גם בימים הללו, חיילות וחיילים (הקול-הקורא לחיילים איננו מוגבל בזמן).

בכוונתנו להיערך בשבועות הקרובים לארגון ועריכת החומר הרב שנאסף, להוצאת גליון מיוחד של ’משיב הרוח’ שיוקדש לעת הזו.
בינתיים, בשיתוף עם מקח"ר, אנחנו אוספים ובוחרים מן השירים שהגיעו אסופות-קטנות לשירה (בכל אסופה בין 10-12 שירים), מדפיסים ומפיצים אותן בעיקר למפקדי צה"ל (מהרמטכ"ל ופורום-מטכ"ל ועד למפקדים בדרגי-השטח) אך חשוב לנו שתהיינה זמינות גם לציבור הרחב. עד-כה הופיעו שלוש אסופות: האחת יוחדה בעיקר לשירים שנכתבו מתוך ובסמוך לאירועי השביעי באוקטובר, ע"י כותבות וכותבים ממגוון הקשת הישראלית, השנייה הוקדשה כולה לשירים מאת חיילות וחיילים, חלקם הגדול לוחמים בפועל במערכה, והשלישית שילבה שירים מן העורף ומן החזית.

מוזמנות ומוזמנים להיחשף לאסופות השירים ’הִנֵּנִי, להוריד אותן (ללא תשלום) וגם להפיצן הלאה

(le lien vers une version [en] du site ne va que sur la page d’accueil générale de l’association)
▻https://mashiv.org.il/english

génial ce bouton “traduire” :

Nous sommes un peuple qui connaît les guerres et les luttes et qui sait aussi comment en sortir. Au cours des 75 années d’existence de l’État, dès ses premiers jours, la poésie hébraïque a accompagné le communisme israélien à travers ses défis complexes. Bien souvent, c’était l’esprit de la poésie qui non seulement donnait des mots aux douleurs et aux espoirs, mais qui était également présent devant les guerriers, sur le chemin de la victoire.

La « voix d’appel » que nous diffusons a reçu en quelques jours une réponse de centaines d’écrivains, et continue de répondre, même aujourd’hui, par des soldats (la voix d’appel pour les soldats n’est pas limitée dans le temps).
[...]

Jusqu’à présent, trois recueils ont paru : le premier était principalement consacré aux chansons écrites à partir des événements du 7 octobre et autour des événements du 7 octobre, par des écrivains d’origines israéliennes diverses, le second était entièrement consacré aux chansons de soldats, dont la plupart étaient d’actuels combattants de la campagne, et le troisième combinait les chants de l’arrière et du front.

Si le hip-hop et la poésie c’est ça, alors effectivement on a affaire à l’armée la plus morale du monde.